שמואל א פרק א
על פנינה לא מסופר הרבה, אבל המעט שכתוב גורם לתהות: מי הייתה פנינה?
ד וַיְהִי הַיּוֹם, וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה; וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ, וּלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ--מָנוֹת.
ה וּלְחַנָּה, יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם: כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב, וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ.
ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ: כִּי-סָגַר יְהוָה, בְּעַד רַחְמָהּ.
ז וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה, מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהוָה--כֵּן, תַּכְעִסֶנָּה; וַתִּבְכֶּה, וְלֹא תֹאכַל.
פנינה היא האישה השנייה והיא מנסה למצוא חן בעיני בעלה. הבנים והבנות, שרק היא מולידה לו, נותנים לה עדיפות על פני פנינה, והיא ובניה מקבלים את המנות מהזבח ראשונים. אבל עדיין-- פנינה מגלה שאלקנה אוהב יותר את חנה והיא מנסה להכעיס אותה ולגרום לה להתרעם על מנת להרגיש מעליה. "בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ".
אבל האם הפירוש הזה כל כך פשוט?
ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ: כִּי-סָגַר יְהוָה, בְּעַד רַחְמָהּ.
סופו של פסוק ו', אם נתעמק בו, הוא סתום:
מה זה אומר "בעבור הרעימה?" מה זה להרעים? ולמה צריך לנמק "כי סגר ה' בעד רחמה"? הרי אנו יודעים את זה- זה כתוב בדיוק באותם מילים פסוק לפני זה. את הקושי הזה אולי נוכל לפתור בעזרת מדרש חז"ל:
המדרש (בילקוט שמעוני על שמואל) נותן לנו הסבר: המטרה של פנינה, לא הייתה להכעיס את חנה, אלא "בעבור הרעימה"- על אלוהים. כלומר שתתרעם כנגד ה'. פנינה ראתה בצרתה של חנה ורצתה שתלד גם כן היא עשתה את זה על ידי כך שגרמה לה לכעוס על מצבה ולפנות לאל. כי זיהתה ש"סגר ה' בעד רחמה"- כלומר, זה שהיא לא יולדת זה מכיוון שה' רוצה שהיא תפנה אליו, ה' הוא המסובב לכך שהיא לא יולדת.
כוונות טובות יש הרבה, אבל בסופו של דבר, האם נכון לפעול בצורה כזו? האם לא עדיפה מילה טובה של עידוד?
"שטן ופנינה לשם שמיים נתכוונו", אומר ר' מאיר, מה שאומר שעם כל הכוונות הטובות. כשאתה מאמלל מישהו, גם אם זה לכוונה טובה, אתה נמצא באותה משבצת עם השטן.
אז שטן כבר יש והוא מאתגר אותנו בלי רחמים (כי מה שלא הורג, מחשל...) , בני אדם אנחנו צריכים בשביל שיעזרו לנו ויתנו לנו מילה טובה.
על פנינה לא מסופר הרבה, אבל המעט שכתוב גורם לתהות: מי הייתה פנינה?
ד וַיְהִי הַיּוֹם, וַיִּזְבַּח אֶלְקָנָה; וְנָתַן לִפְנִנָּה אִשְׁתּוֹ, וּלְכָל-בָּנֶיהָ וּבְנוֹתֶיהָ--מָנוֹת.
ה וּלְחַנָּה, יִתֵּן מָנָה אַחַת אַפָּיִם: כִּי אֶת-חַנָּה אָהֵב, וַיהוָה סָגַר רַחְמָהּ.
ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ: כִּי-סָגַר יְהוָה, בְּעַד רַחְמָהּ.
ז וְכֵן יַעֲשֶׂה שָׁנָה בְשָׁנָה, מִדֵּי עֲלֹתָהּ בְּבֵית יְהוָה--כֵּן, תַּכְעִסֶנָּה; וַתִּבְכֶּה, וְלֹא תֹאכַל.
פנינה היא האישה השנייה והיא מנסה למצוא חן בעיני בעלה. הבנים והבנות, שרק היא מולידה לו, נותנים לה עדיפות על פני פנינה, והיא ובניה מקבלים את המנות מהזבח ראשונים. אבל עדיין-- פנינה מגלה שאלקנה אוהב יותר את חנה והיא מנסה להכעיס אותה ולגרום לה להתרעם על מנת להרגיש מעליה. "בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ".
אבל האם הפירוש הזה כל כך פשוט?
ו וְכִעֲסַתָּה צָרָתָהּ גַּם-כַּעַס, בַּעֲבוּר הַרְּעִמָהּ: כִּי-סָגַר יְהוָה, בְּעַד רַחְמָהּ.
סופו של פסוק ו', אם נתעמק בו, הוא סתום:
מה זה אומר "בעבור הרעימה?" מה זה להרעים? ולמה צריך לנמק "כי סגר ה' בעד רחמה"? הרי אנו יודעים את זה- זה כתוב בדיוק באותם מילים פסוק לפני זה. את הקושי הזה אולי נוכל לפתור בעזרת מדרש חז"ל:
המדרש (בילקוט שמעוני על שמואל) נותן לנו הסבר: המטרה של פנינה, לא הייתה להכעיס את חנה, אלא "בעבור הרעימה"- על אלוהים. כלומר שתתרעם כנגד ה'. פנינה ראתה בצרתה של חנה ורצתה שתלד גם כן היא עשתה את זה על ידי כך שגרמה לה לכעוס על מצבה ולפנות לאל. כי זיהתה ש"סגר ה' בעד רחמה"- כלומר, זה שהיא לא יולדת זה מכיוון שה' רוצה שהיא תפנה אליו, ה' הוא המסובב לכך שהיא לא יולדת.
כוונות טובות יש הרבה, אבל בסופו של דבר, האם נכון לפעול בצורה כזו? האם לא עדיפה מילה טובה של עידוד?
"שטן ופנינה לשם שמיים נתכוונו", אומר ר' מאיר, מה שאומר שעם כל הכוונות הטובות. כשאתה מאמלל מישהו, גם אם זה לכוונה טובה, אתה נמצא באותה משבצת עם השטן.
אז שטן כבר יש והוא מאתגר אותנו בלי רחמים (כי מה שלא הורג, מחשל...) , בני אדם אנחנו צריכים בשביל שיעזרו לנו ויתנו לנו מילה טובה.
אפשר להסביר גם אחרת, כשם שהשטן נוהג בדרכים רעות אבל כוונתו הפנימית היא לא להרע אלא שהאדם יתגבר על המכשול כך גם פנינה לא התכוונה בפנימיות להרע אלא לטוב
השבמחק